החלטה בתיק ע"מ 2010/13

הרקע

המשיב מואשם ביידוי אבנים לעבר מכוניות שנסעו בכביש 443 בארבע הזדמנויות בחודש נובמבר 2012; כמו כן הואשם בכך שבאותו חודש השליך ביחד עם אחרים שני בקבוקי תבערה לעבר מכוניות ישראליות שנסעו בכביש 443. הבקבוקים פגעו במעקה בצד הכביש.

התביעה הצבאית ביקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. כב' השופט רס"ן קובי סודרי בבית המשפט קמא דחה את הבקשה והורה על שחרורו של המשיב, בכפוף להפקדת ערבות בסך 10,000 ש"ח וערב צד ג' באותו סכום. את החלטתו השתית השופט הנכבד על שיהוי שחל בהבאתו של המשיב לחקירה, ועל חוסר בחומר הראיות, שנבע ממחדלי חקירה: היעדר עימות בין המשיב לבין העד המפליל אותו, היעדר חקירה של שני מעורבים אחרים בפרשיה, והיעדר בדיקה של אי-ההתאמה בין עדות המפליל לבין עדותו של עד תביעה אחר, שלא הזכיר את המשיב. השופט הנכבד איזן בין ליקויים אלה לבין העובדה שלמשיב עבר פלילי בעבירה דומה ולחובתו עונש מאסר מותנה בר-הפעלה, ובחר לשחרר את המשיב בתנאים שהוזכרו.

על החלטה זו עררה התביעה.

טיעוני הצדדים

התובע המלומד טען בפניי כי בית המשפט קמא שגה כשנתן משקל מכריע לחלוף 5 חודשים בין חקירת העד המפליל לבין חקירתו של המשיב. גם אם הייתה תקלה שגרמה לעיכוב בחקירה, אין בה כדי ללמד על תפיסת העבירות כבלתי מסוכנות. באיזון למול האינטרס הציבורי שלא לסכן את ביטחון הנוסעים בכבישים, צריך להעדיף את האינטרס הציבורי. התובע הציג תקדימים בהם נעצרו נאשמים עד תום ההליכים בנסיבות דומות. עוד טען התובע, כי גם כאשר קיים חוסר בחומר הראיות, צריך בית המשפט להתמקד במה שיש בפניו ולא בראיות החסרות או במשקלן הצפוי של הראיות הקיימות. אם יש תשתית ראייתית לכאורה, יש לבחון קיומה של עילת מעצר. במקרה זה קיים חיזוק לראיה המפלילה, ויחד הן יוצרות תשתית ראייתית מספקת. העונש הצפוי למערער מהווה תמריץ להימלט מן הדין, וגם הוא מקים עילת מעצר.

הסנגור הנכבד ביקש שלא אשנה את החלטת השחרור של בית המשפט קמא. לטענתו, התובע לא הצביע על טעות מהותית בהחלטת בית המשפט קמא. התשתית הראייתית רעועה, ואין חיזוקים מספקים לעד המפליל. השיהוי במעצרו של המשיב מהווה עילה טובה להסתפק בחלופת מעצר, מה גם שחלופת המעצר שעליה הוחלט כוללת הפקדת ערבות גבוהה מאד. המשיב עזב את בית הספר בגיל 12, ומאז הוא עובד ומפרנס את משפחתו.

דיון והכרעה

התשתית הראייתית

כתב האישום מבוסס על אמרתו המשטרתית של עד התביעה מס' 3 צוהייב מסלח. באמרה מיום 4/2/13 העד מסר כי בחודש אוקטובר או נובמבר 2012 יצא ביחד עם ארבעה אחרים, ובהם המשיב (המוזכר בשמו הפרטי, שם אביו, שם החמולה "אל עריד", וגילו), לידות אבנים לעבר מכוניות שנסעו בכביש 443. תחילה אמר שלא ידעו אם האבנים פגעו, אך בתשובה לשאלת החוקר השיב כי פגעו באוטובוס ירוק וברכב ישראלי אחר שנסעו לכיוון ירושלים. הוא ראה את לוחיות הזיהוי הצהובות של כלי הרכב. העד הוסיף כי בהזדמנות אחרת השליכו בקבוקי תבערה לעבר מכוניות שנסעו באותו כביש, אך הבקבוקים לא הגיעו עד הכביש. העד הכחיש את טענותיו של עמר קסבי, כאילו השליך חפצים יחד איתו, וטען שוב ושוב כי יידוי האבנים היה רק בחברת המשיב ושני אחרים (בלאל כסבה, מוסטפא קסבה, ורביע אל פחל).

עד התביעה מס' 2 בלאל כסבה מסר באמרתו מיום 15/1/13 כי השליך אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מכוניות בכביש 443 בחודש מאי 2012. לדבריו, את האבנים השליך יחד עם מוצטפא כסבה ו-יזן מצלח, ואת בקבוקי התבערה השליך בשעות הלילה, עם מוצטפא כסבה ועם עומר כסבה. העד תיאר כי בקבוקי התבערה לא הגיעו עד הכביש אלא כבו קודם לכן. לדברי העד, הוא יידה אבנים לעבר מכוניות גם ביום 4/1/13, יחד עם עומר כסבה ועם יזן כסבה, וגם בסוף חודש דצמבר 2012, יחד עם עומר כסבה ומוצטפא כסבה ויזן מצלח. אז פגעו באוטובוס אפור, אך לא ברכב אחר.

באמרה מיום  24/1/13 הודה העד בידוי אבנים עם אנשים נוספים, שאותם לא הזכיר באמרתו הקודמת, ביניהם עד התביעה מס' 3 צוהייב מצלח. העד תיאר הקמת חוליה עם צוהייב ואחרים כבר בשנת 2011, ולאחר מכן מנה מספר מקרים של יידוי אבנים לעבר כביש 443 ולעבר ג'יפים צבאיים וחיילים במחסום צבאי. העד תיאר פגיעה בשני אוטובוסים וגם השלכת בקבוקי תבערה בידי חברי חולייתו, ובהם צוהייב, ובהשתתפות יזן מצלח, במספר מקרים מאמצע שנת 2012. הוא מנה לפחות 6 מקרים שבהם השתתף גם צוהייב, אם כי בדרך כלל האחרון השליך אבנים בשעה שחבריו יידו את בקבוקי התבערה. לשאלת החוקר השיב העד, כי לא היו עמם אנשים נוספים מלבד אלה שאת שמותיהם הזכיר.

עד התביעה יזן מצלח מסר באמרתו מיום 11/4/13 כי יחד עם חבריו, ובהם צוהייב מצלח ו-בלאל כסבה, יידה אבנים לעבר כלי רכב של צה"ל במספר הזדמנויות. לאחר מכן הודה כי יידה אבנים ביחד עם חבריו גם לעבר כלי רכב שנסעו בכביש 443. האבנים הושלכו מטווח של 10 מטרים לערך, וחלקן פגעו במכוניות. העד תיאר בפירוט פגיעה באוטובוס ישראלי ושבירת שמשתו. עוד הודה כי ביחד עם חברים אחרים (לא עדי התביעה שהוזכרו) הכין בקבוקי תבערה והשליך אותם לעבר רכב של צה"ל.

באמרה מיום 18/4/13 כבר הודה יזן מצלח כי לא סיפר על כל הידוע לו על יידוי האבנים. הוא מסר כי יחד עמו יידו אבנים גם צוהייב מצלח וגם אנשים נוספים, שאת שמותיהם לא הזכיר קודם לכן. כמו כן הזכיר מקרה נוסף של הכנה ליידוי בקבוק תבערה לעבר ישראלים, שלא יצא אל הפועל.

המשיב עצמו נחקר והכחיש כל קשר למעשים המיוחסים לו.

מקריאת אמרותיהם של עדי התביעה שתוארו לעיל אפשר לראות, כי איש מהם לא התנדב לספר את כל מה שהיה ידוע לו על יידוי חפצים. תחילה מסרו גרסאות מצומצמות והזכירו מעט אנשים, ורק לאחר חקירה נוספת תיארו עוד מקרים, הזכירו תוצאות חמורות של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, והוסיפו שמות של אנשים, שאותם השמיטו באמרות מוקדמות יותר. למעשה, בדרך כלל העדים הזכירו באמרותיהם רק אנשים שכבר היו עצורים בידי הרשויות או ששמותיהם היו ידועים להן. כמו כן אפשר להבין מן האמרות, כי בחודשים שקדמו למעצרם של העדים היו מקרים רבים של השלכת בקבוקי תבערה ומקרים רבים מאד של יידוי אבנים לעבר רכב של הצבא וכלי רכב ישראליים שנסעו בכביש 443. במעשים אלה נטלו חלק אנשים רבים, שפעלו בקבוצות ובהרכבים שונים. לא בכל המקרים השתתפו אותם אנשים. קשה אפוא לצפות מעדי התביעה לזכור בחלוף מספר חודשים מי בדיוק השתתף ומי נפקד בכל מקרה ומקרה של השלכת חפצים.

אמרתו של העד צוהייב מצלח - שבה הפליל את המשיב - זוכה לחיזוק עקיף אך משמעותי באמרותיהם של עדי התביעה יזן מצלח ובלאל כסבה. הגם שאין באמרותיהם הפללה ישירה של המשיב, עדי החיזוק מתארים מקרים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה שביצעו יחד עם צוהייב, ומוסיפים נופך של אמינות לאמרותיו. נותר כמובן הקושי הראייתי בכך ששמו של המשיב מוזכר רק באמרתו של העד צוהייב ולא באמרותיהם של העדים האחרים. אך יש לזכור כי בזמן שעדי התביעה נעצרו ונחקרו, המשיב עדיין לא היה עצור, ויתכן שהעדים ניסו להגן עליו ולא לחשוף את פרטיו בפני החוקרים.

מכל מקום, לצורך שלב המעצר עד תום ההליכים די בכך שיש הפללה ברורה מפי עד תביעה, ומשקלה של הפללה זו לא הופחת באופן משמעותי על ידי ראיות, שעל פניהן סותרות את האמור בה. העובדה ששמו של המשיב לא הוזכר בפי עדי התביעה האחרים אכן מצדיקה בירור, וייתכן שהיא תתברר במהלך המשפט, אך אין בה כדי לשלול את התשתית הראייתית המספיקה לשלב זה של ההליך. גם משמעות היעדרו של עימות בין המשיב לבין העד המפליל צריכה להיבחן במשפט עצמו - אם בכלל - אך במקרה זה אין לה השלכה ניכרת על התשתית הראייתית.

אני מסיק אפוא כי קיימת הפללה ברורה של המשיב מפי אדם שהיה מעורב עמו בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום - ואף בפגיעה בכלי רכב (עובדה שלא הוזכרה בכתב האישום). להפללה זו חיזוק באמרות של שני עדי תביעה, ודי בכך כדי לקבוע כי יש תשתית ראייתית מספקת לשלב זה של ההליך.